<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חנינא</h1>
<h2>דף כד.</h2>
כתב רב שרירא בסדרו, ביומי דרב הונא שכיב רב יוחנן בארץ ישראל בתר ר' חנינא, וכן הוא כי ר' חנינא נח נפשיה בימי ר' יוחנן כמו שכתבתי מן הירושלמי ומן הבבלי שקרע עליו כלי חמדה שלו, אבל אין לי ראייה מניין שר' יוחנן נפטר בחיי רב הונ', ויש לסמוך על הגאון, ולפי סדרו כיון שר' יוחנן נפטר לג"ע בחיי רב הונא כ"ש ר' חנינא דנח נפשיה קודם ר' יוחנן דרב הונא היה קיים (אם ההיא) [וכההיא] דגרס' כלפי שלהי מסכת משקין כי נח נפשיה דרב הונא אסקוה לארץ אמרו להו לר' אמי ולר' אסי ארונו בא ר' אמי ור' אסי נפוק ר' אילא ור' חנינא לא נפוק. ובכל הספרים שבדקתי בכולן כתוב ר' חנינ' ולא רב חנניא ולא ר' חנניה אלא ר' חנינא. ולפי סדר הגאון תימא גדול, חדא דמקדים ר' אילא לר' חנינא, דר' אילא תלמיד ר' יוחנן היה בכמה דוכתי ומקדימו לפני ר' חנינא שהיה רב לרבו, ואפילו בלא רב שרירא תימא למה הקדימו, ועוד תימא אם האריך ר' חנינא כל כך עד פטירת רב הונא כי זה (רב הוא) רב הונא אינו רב הונא ריש גלותא, דהוא נפטר בימי ר', ורב הונא זה הוא רב הונא תלמידו של רב, וי"ל כי ר' חנינא אחר בדורו של ר' אילא ורגיל לחלוק עם רב חסדא כההיא דפ' בנות כותים הל' קישת' שלשה ימים ושפת' וכו' ובגמרא [נדה ל"ז ע"ב] איבעי' להו שפתה מזה ומזה מהו אמר רב חסדא טמאה ור' חנינא אמר טהורה. ובעל התלמוד הוא שמקדים רב חסדא לר' חנינ', וכההיא נמי דהקומץ רבה הל' שתי מנחות שלא נקמצו [מנחות כ"ג ע"א] אמר רב חסדא נבלה בטלה בשחוטה שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה ושחוטה אינה בטילה בנבילה שאפשר לנבילה שתעשה שחוטה, ור' חנינ' אמר כל שאי אפשר לו להיות כמוהו בטל וכל שאפשר לו להיות כמוהו אינו בטל, גם שם ר' חנינ' [אחר רב חסדא], ולמעלה בסדר רב חייא (בריה דרב) [בר אמי] עיין כי שם הבאתי הילכות מין במינו אליב' דר' יהודא ובתחילת פ' אחרון דמס' נידה [ס"ד ע"ב] נמי איתמר בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם ר' חנינ' אמר טמאה ר' אסי אמר טהורה, כל זה משמע דאינו ר' חנינ' בר [חמא] כי אינו רגיל לחלוק עם תלמידי תלמידיו, אלא ר' חנינ' אחר היה, ונראה שאין זה ר' חנינ' שהיה בימי רב אשי כמו שכת' אם רב אשי הראשון יכול להיות ר' חנינא בר חמא, אבל אין משמע אלא רב אשי האחרון, אם היה ר' חנניה הייתי אומר כי הוא ר' חנניה אחי ר' אושעיא כמו שכתבתי אין זה כי לא נסמכו כמו שכתבתי בסדר אושעי' היל' נראה כי בכל מקום שנמצא בתלמוד ר' חנינ' עם תלמידי ר' יוחנן שאין זה ר' חנינ' בר חמא. גרס' בשלהי הקומץ זוטא [מנחות י"ז ע"א] אמר רב המנונא הא מילתא אמר לו ר' חנינ' ותקילא לי כי כולי תלמודאי הקטיר קומץ להקטיר לבונה לאכול שירים פיגול, מאי קמ"ל וכו', (אמ') [אם] רב המנונא זה תלמידו של רב, י"ל שזה ר' חנינ' בר חמא, ואם תלמידו של רב חסדא ושל עולא כמו שכתבתי למעלה, יש לומ' שזהו ר' חנינא אחר.
ר' חנינא נפישא זכותיה דא"ל לר' יוחנן חביב' עליך יסור' א"ל לא הן ולא שכרן יהב ליה ידא ואוקמיה כדאיתא בפ"א דברכות [ה' ע"ב] ובירושלמי דאין עומדין [פ"ה ה"א] הל' אפילו המלך שואל בשלומו, ר' חנינא ור' יהושע ב"ל עלון קומי אנטיפוטא דקסרין חמתון קם מן קומיהון אמרין ליה מן קומי אילן יהודאין את קאי אמר לון אפיהון דמלאכין חמית. ומעשה דר' חנינא כך מצאתי בשלהי שאילתות דרב אחאי כת' לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז [איוב כ"ח] אמר ר' אושעי' למה נמשלו דברי תורה ככלי זכוכית לומר לך מה כלי זכוכית הללו כל שנותן בהן אדם או דבש או שמן או חלב או מים נראין מבחוץ אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שתוכו כברו, ד"א לא יערכנה זהב וזכוכית, אלו דברי תורה שהן קשין לקנותן ככלי זהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית, ותמורת' כלי פז אילו דברי תורה שהן חביבין ככלי פז ומעשרין את לומדיהן. אמרו מעשה בר' חנינא שנשא מטרונית אחת הכניסה לו כסף וזהב ביותר ובכל יום ויום עד שהוא יושב ועוסק בתורה מתקנת לו כל מיני מאכל ומיני משתה ועבדיה ושפחותיה עומדין לפניו בכבוד גדול, אחר שאוכל ושותה אמר לה אל תזוח דעתך עליך כל שאני אוכל ושותה לא משלך אלא משל תורתי אני אוכל, שכן כתוב [משלי ל"א] היתה כאניות סוחר וגו'. יום אחד אמרה לעבדיה ולשפחותיה זה בכל יום אומר לי מתורתי אני אוכל ולא משלך, ועושה אותי כפויי טובה בעולם, עכשיו אראה תורתו מה מאכלת אותו, מה עשתה, צוותה לעבדיה ולשפחותיה קומו טלו כל כסף וזהב וכל מיני מאכל ומשתה וכל שיש לי בבית זה ונלך עד שנראה כשהוא עומד מתורתו, אם תורתו נותנת לו לחם ומזון. עמדו עבדיה ונטלו כל מה שהיה להן והלכו, עד שהוא יושב ומלמד תורה באה ספינה ממדינת הים שעמד עליה סער גדול בים ובקשו לטבוע, ואמרו אלקי דר' חנינא העלינו לשלום, ואם תעלינו לשלום נעשר לו לר' חנינא מעשר מכל מה שיש בספינה זו אחד מעשרה, ועד שלא יגיע זמנו של ר' חנינא לעמוד מבית המדרש באו אותן סוחרי' ונופלין לפניו והיו מנשקין את רגליו. אמרו לו קום טול את שלך והלכו ועישרו כל מה שהיה בספינה זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות וכל מעדנים שבעולם והביאו לביתו של ר' חנינא. כיון שעמד מבית המדרש והלך לביתו ראה כל אותה טובה שהיתה מונחת בביתו ביקש את אשתו ואת עבדיה ואת שפחותיה ואת ממונה ולא מצאם בביתו. הרגיש ר' חנינא שכך עשת', מיד צוה ר' חנינא ותקנו לו כל מיני מאכל ומשתה, והביא תלמידי חכמים והסיבן לפניו. כיון ששמעה אשתו באה ונפלה לפניו ואמרה לו, ברוך אלקינו שבחר בכם ובתורתכם. אמרה לו יפה אמרת היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה.
